שאלת חלום

ובחלומי, עומד אני בתחתית בניין שמתנשא לגובה מאות מטרים.
ביום חורפי נסתרת היא קומתו העליונה אל מעבר לעננים, ואני בקרקעיתו חובק בין ידי את יסודות הבניין, יצוקים הם בטון ופלדה וקוטרם הוא עשרות מטרים.
הקרקע רועדת, אך אני מחזיק חזק, מחזיק ולא מרפה.

מבטי נמשך פתאם אל ראש המגדל, ובקומה ה-90 רואה אני אדם לבוש חליפה ארוכה, פאותיו המסולסלות מתבדרות ברוח. כך נראה הוא מילדותו, אותו גבר, אחד מתוך העדר.
והוא, שקוע כולו בתפילה, מתנדנד הוא בהתלהבות ניכרת כשבין ידיו חבוקות יסודות הקומה העליונה, הנשגבת.

ממשיך אני להתבונן מסוקרן, ובקומה ה-95 אני מבחין באברך חנוט בחליפה קצרה, חובש הוא את כובעו המאובק אשר לא מש מראשו, זקנו מדובלל, לא ידע מעולם ידו של ספר. גם הוא כמו קודמו אוחז הוא בין ידיו את יסודות הקומה העליונה.
לידו סטנדר ועליו ספר פתוח ובו כתובה ההוראה, הנצחית, שנאמרה על ידי אחד, אחרון. "צריך עיון!", עומד הוא ומעיין, בונה מגדל וסותר, בונה על מנת לסתור, הלא גם הוא כמו קודמו הועד לכך משחר נעוריו למלאות את חייו בבניית מגדלים, פורחים באויר ונסתרים, נעלים ונשגבים.

מבטי כבר מטפס מאליו אל-על אל הקומה העליונה, הקומה ה-100 המהודרת אשר ברום המגדל, רואה אני אדם ישיש זקנו לבן, גילו נושק או שמא כבר עבר את מספר הקומה אשר ביסודותיה מחזיק הוא בכוחותיו הדלים, והוא עם מוחו שלא בלה מקטנותו, עומד כשספר גדול פתוח לפניו ופיו לא פוסק למלמל, ספק אם מתוך דפי הספר ספק אם מזכרונו. לפניו משתרך התור, עשרות אנשים הבאים לשמוע את מלמולי פיו בברכה, הלא גם הם הורגלו בכך משחר נעוריהם, מלמולי ברכה הלא פתרון הם לכל מצוקה, ברכה מהקומה המאה.

ובעודי מתבונן מבקש אני להבין, שאלות עולות מאליהן, תהיות צצות מעצמן, ללא שליטה. או אז מרגיש אני לפתע בין ידי משהו נמס, מתמוסס, יסודות הבטון המזוין של הבניין הענק קורסים ומתפרקים בין ידי. ועם כל מחשבה שחולפת, כל שאלה שנשאלת, מרגיש אני את הקריסה ביסודות מתגברת.

אזי מרים אני את ראשי אל הקומות העליונות בזעקה אל היושבים ברום המגדל: "אנא! חישבו, חפשו את יסודותיכם כאן למטה, לא בנפלאות מכם, חפשו ובדקו האם הם אכן כאן? האין זה מגדל פורח באויר?"
אך הם, לא שומעים הם, טיפסו במדרגות נעלות, נשגבות.
ואז אני נזכר בבית מתוך שיר שמתנגן בראשי..
ומתעורר.

"מביטים למעלה ונושאים תפילות
כשבנתיים שוכחים
שהמשמעות לחיות
היא לשאול את השאלות-
ולענות".

——

יעקב פינק

אהבתם? כנסו ופרגנו בלייק! –דף הפייסבוק של "כתיבה ביציאה"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s