הג'ינס הראשון שלי

המשפט "החיים שלי מתחלקים לשניים – לפני שטעמתי קוקה קולה, ואחרי" הפך עם השנים לנבוב וחסר משמעות, הרי אין מצב שהחיים שלך באמת מאופיינים בשתיית קוקה קולה.
לעיתים רחוקות מאוד יוצא לאדם להגדיר את עצמו מחדש.

יוצאים בשאלה לעומת זאת – חווים את נקודת האל חזור הזו אינספור פעמים בפיצ'יפקעס (הדברים הקטנים) שאדם זר לעיתים יתקשה להבין.

כבר מגיל קטן הייתה לי תחושה שאצא מהמגזר החרדי בו גדלתי. תמיד רציתי את האחר.
מידי פעם אף מצאתי את עצמי מתאמץ נואשות להשיג סרט מצונזר משכן סורר והולך לצפות בו בבית של חבר (סורר).

בהגיעי לח"י שנים במערכת השמש, הגיל לו חיכיתי כל כך, החלטתי שהגיע הזמן לעשות שינוי.

יריית הפתיחה שלי הייתה בערב יום העצמאות 2011. אז החלטנו מספר חברים לנסוע לחגיגות יום העצמאות בתל-אביב. דאגנו לרכב, החלטנו איך נבלה את הערב ואז התעוררה הבעיה האמיתית –
לאף אחד מאיתנו לא היו בגדים הולמים.

נסענו בזריזות לעיר, זאת בידיעה שהחנויות נסגרות עם שקיעה.
התחלנו בהתרוצצות נמרצת במדרחוב הירושלמי המתרוקן ותרנו אחר חנות שטרם נעלה שעריה. לאף אחד מאיתנו לא היה מושג כמה אמורים לעלות מכנסי ג'ינס ואיזה צבע טי-שירט יתן לנו לוק סביר.
ובכל זאת – היינו נחרצים.

לאחר חיפוש די מייאש הגענו לחנות מותגים על סף סגירה, אך מסקרנות הסכים המוכר להעניק שירות מסור לחבורת הדוסים ההמומים למדי שבאו לרכוש את הג'ינס הראשון בחייהם.

מלאכת המדידה לא נשאה פרי שהרי לא היה לי מושג איך אני אמור להיראות בג'ינס, אמנם אני חולף על פני אלפי לובשי ג'ינס ביום, אבל אף פעם לא חשבתי להעניק מחשבה יתירה לגזרה צמודה או רחבה, גבוהה או נמוכה. דהוי, כהה או משופשף. כל הנ"ל היה כמו טורקית עבורי, הנער הירושלמי דובר האידיש.

המוכר האדיב הסביר לי בערך מה הולך ועם מה לא הולכים וכמובן מה יפה לי. הבטתי על עצמי במראה ומלמלתי לחברי המופתעים כי אני "אשכרה" לא מזהה את עצמי. השינוי איננו רק חזותי כי אם מהותי, לעולם לא חשבתי כי אני אזכה ללבוש צמד רצועות בד מרופט וכשהגיע הרגע הייתי המאושר באדם!

המוכר הגיע על שכרו הלא רע בכלל כאשר הצליח לשכנע אותי שהמחיר למכנס בודד נע בין ה-300 ל-400 שקלים, אני לתומי חשבתי שזהו מחירו הגלובלי של המכנס התכול המבוקש.

בשעה שבע בא לאסוף אותי נהגינו התורן המסור והתחלנו לחפש מקום בו נוכל להתלבש.
היינו לבושים במחלצות ה'שחור – לבן' החסידיות, וכמובן שכל עניין המלתחה החדשה היה סוד אפל וכמוס. לאחר דיונים ארוכים בשאלה איפה יראו אותנו ואיפה נוכל להתפשט בהחבא ובבטחה מצאנו מקום מסתור מתאים מספר מטרים מגינות סחרוב ביציאה מירושלים מכיוון גבעת שאול.

עקב המחסור בתא הלבשה ובמראות במיקום החשוך והפיראטי שבחרנו כמלתחה, ובכדי לבדוק את התאמת הבגדים, צילמנו אחד את השני וכך זיהינו איפה עלינו ליישר את המכנס ואיפה לעקם…

במהלך חגיגות הרחוב התל אביביות, באמצע סדום ועמורה. חשבתי לעצמי עודני רוקד כמו אשכנזי במרכז החאפלה, כי אפשר בהחלט לומר שחיי מתחלקים לשניים, לפני שלבשתי ג'ינס – ואחרי.
החוויה העוצמתית שהייתה כרוכה ברכישת הבגדים הייתה עבורי הדחיפה האחרונה אל מחוץ לעולם שהכל בו שחור ולבן.

יצאתי לשאלה, יצאתי לחופשי.

"For those that will fight for it…FREEDOM…has a flavor the protected shall never know"
L/Cpl Edwin L. "Tim" Craft
1968 Khe Sanh Combat Base

תרגום – "לחופש יש טעם אותו השמורים לעולם לא יכירו".

—-

י.ק.

אהבתם? כנסו ופרגנו בלייק! –דף הפייסבוק של "כתיבה ביציאה"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s