ימים נוראיים 2

הקו שחוצה את נשמתי בין דת לחילוניות, חד בהוויתו…
משסע ומפצל. קיים. נוכח. ושורף.

העולם נע בזרימת מילות התפילה בחלל בית הכנסת, בחורים בלבוש שחור לבן במרפסת תחתיי מהווים עבורי תזכורת לעולם של גבולות שבריחתי ממנו לעולם לא מסתיימת.

בשלב מסוים של היום אני נשברת.
העיניים מטפטפות ללא מילים, מנקזות דרכם את המתח מהמפגש המחודש עם העולם שמרעיד בי את הקונפליקטים.
כל כך הרבה שנאה מתנקזת בבכיי, אני רוצה לתפוס את האדם הראשון שמראהו יעורר בי את הפחד לנענע אותו מפאותיו, מחליפתו. לצרוח באזניו שאני לא מסכנה, שהיצר הרע לא שבה את נשמתי ושלא נכנעתי לפיתויי העולם.
לבושים שחור לבן
אני רוצה לבעוט בטבורה של נשמתו עד שתסחט ממנה האויר וללחוש לו – אני שונה!

אני בוכה ובוכה, דמעות זולגות ממני אחת אחר השניה, ממקום בוער. כואב וחצוי.

—-
דפנה.

אהבתם? כנסו ופרגנו בלייק! –דף הפייסבוק של "כתיבה ביציאה"

מחשבה אחת על “ימים נוראיים 2

  1. אז יספיק לנו להשאר אנשים טובים בכניסה לגן-עדן? או שמא ביטול מצוות הדת רכשנו לנו גהינום.
    הרמב"ם אמר שגן-עדן ,גיהנום זה בחיים האלה.אז אני בוחרת לקיים ן"אהבת לרעך כמוך" ולהפסיק לייסר את עצמי בחיבוטי דת.זה שאת רואה אותו בתחפושת ופיאות לא אומר שהוא יותר צדיק ממך.הנשמה שלך קובעת והמעשים שלך.שאי ברכה, ותבחרי להיות מאושרת במה שאת רוצה ועושה,שנה טובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s